CHABAD TORAH CENTER

פרשתנו, פרשת משפטים, כשמה כן היא. הפרשה מכילה מצוות רבות שנכללות בסוג המצוות הנקרא "משפטים", הם המצוות שטעמם הגיוני וניתן להבנת האדם בשכל אנושי. לדוגמה, בפרשה זו נמצא דינים רבים בין אדם לחברו – דיני נזקים וכדומה, ובין איש לאשתו. מסתבר לומר שפרשיות התורה באות בסדר מסודר מבחינת התוכן שלהן, זו אחר זו. אך כאשר אנו מתבוננים בתוכן הפרשה הקודמת ביחס לתוכן פרשת השבוע, הסדר נראה תמוה מעט: בשבוע שעבר קראנו בתורה על קבלת התורה בהר סיני. בתורה ישנם כמה סוגי ציוויים. סוג הציוויים האחד הוא

האם חשבתם פעם על האופן בו אנחנו מגיבים לבקשה של מישהו? כאשר אנו מגיבים ברצון לבקשה שנעשה משהו, התגובה היא תמיד בסגנון חיובי, מתוך שלל הווריאציות של מענה חיובי: 'כן','בשמחה', 'בכיף', 'אשתדל' וכדומה. אבל מה אנחנו מגיבים למישהו שמבקש מאתנו להימנע מפעולה מסוימת? בפרשת השבוע אנו קוראים על המעמד הנורא בהר סיני, כאשר נגלה כבוד ה' ובני ישראל שמעו את עשרת הדיברות. אז כולנו יודעים ששמענו שם את עשרת הדיברות, אך פחות מפורסמת היא העובדה שמלבד להקשיב ולקבל -הייתה גם תגובה מצדנו... וכך מתאר

השבת יחול ט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות. נשב כולנו יחד ונאכל פירות כמנהג ישראל, ובמיוחד את אותם הפירות בהם השתבחה ארץ ישראל. נאמר בפסוק: כי האדם עץ השדה. מסתבר שישנו קשר מיוחד בין האדם ובין עץ השדה, ואם כך, ודאי שעצי השדה ואופן גדילתם טומנים עבורנו משמעות חשובה, ובעמדנו לקראת ט"ו בשבט זה הזמן המתאים ללמוד ולהפיק את המסר השייך אלינו. נראה שמלבד הקשר הכללי של האדם לעצי השדה, יש לעם ישראל שייכות מיוחדת לזה. שימו לב: חגי ישראל מיוחסים לתקופות השונות שבתהליך העבודה בשדה. כך לדוגמה, ח

התקופה היפה של בני ישראל בארץ מצרים מסתיימת לה בבת אחת. יוסף נפטר, וקם מלך חדש שלא ידע את יוסף. פרעה החדש חושש מהעם הכבר לא כל כך קטנטן השוכן בתוך ארצו, ורק הולך ומתרבה בקצב מסחרר. הוא מחליט למגר את העם הזה. איך? פשוט מאוד: ראשית, להשליך ליאור (נהר מצרים) כל תינוק זכר מיד כשנולד. שנית, להעביד את הגברים עבודת פרך בלתי ניתנת לתיאור. שמונים ושש שנים של שעבוד נורא עוברים על בני ישראל. והנה, הגיע זמן הגאולה. משה רבינו מקבל מסר מה' להוציא את בני ישראל מארץ מצרים. אבל זה לא קורה כל