הכל, רק לא לדבר שלילי

בעידן המודרני מדברים רבות על הכוח העצום וההשפעה הגדולה שיש לאדם על עצמו ועל סביבתו, באמצעות הדיבור שלו. אדם שמדבר חיובי, יוצר אנרגיה חיובית סביבו ותמיד מצליח יותר. לעומתו, אדם שמרבה לדבר שלילי, יוצר מציאות הפוכה.

ביהדות זהו מושג יסודי מאוד. רבות מדברים על החשיבות וההכרח לשמור על דיבור נקי, להיזהר מדיבורי לשון הרע ובטח שלא להוציא שם-רע על אף אדם.

בפרשת השבוע, פרשת תולדות, אנו מוצאים לימוד ומסר מיוחד בנושא של שמירת הלשון. אנו קוראים על יצחק אבינו שבשלב מסוים של חייו נחלשה ראייתו, עד שלא יכול היה לראות כלל.

האם הייתה זו תוצאה טבעית מגילו המופלג של יצחק? התשובה היא לא. הייתה בזה סיבה אלוקית, משהו מכוון מלמעלה. רש"י בפירושו מביא כמה דעות מה הייתה הסיבה לכך. אחת הדעות היא, שה' גרם זאת ליצחק כהכנה למאורע שארע מספר שנים מאוחר יותר:

יצחק אבינו אהב את בנו עשיו. באחד הימים, קרא לבנו עשיו וביקש ממנו לצאת לשדה ולצוד עבורו ציד, והבטיח לו שיברך אותו. רבקה, שאהבה דווקא את יעקב, מיהרה לקרוא לו וביקשה ממנו להתלבש בבגדי עשיו אחיו, היא בינתיים תכין מטעמים ליצחק וכך ירוויח יעקב את הברכות המיועדות לעשיו

.

ואכן כך היה, יעקב לבש את בגדי אחיו ונכנס להגיש לאביו את המטעמים שהכינה אמו. יצחק, שהיה עיוור, חשב שהנה, עשיו בנו מילא את בקשתו. למעשה הוא בירך את יעקב בברכות נפלאות, שעד עצם היום הזה אנו מתברכים ומברכים בהן.

זמן לא רב לאחר מכן נכנס עשיו כשבידיו המטעמים שהכין. ולתדהמתו הוא מגלה שאביו כבר קיבל ארוחה דשנה... כאשר גילה עשיו את התרמית שעשה לו אחיו יעקב, ביקש מאביו שיברך גם אותו, אך אלו כבר לא היו הברכות המקוריות, בהן זכה יעקב.

מסתבר שהעובדה שיצחק היה עיוור, היא זו שגרמה לכך שיעקב (ובעצם כל זרעו, כולל אותנו) יזכה בברכות הללו! בדיוק לשם כך החליש ה' את כוח הראייה של יצחק כבר 57 שנים לפני פטירתו, שאז התרחש הסיפור עם הברכות.

אבל משהו כאן קצת לא מובן: אם ה' רוצה שיעקב יזכה בברכות אביו, מדוע צריך לשם כך שיצחק יהיה עיוור?! האם לא פשוט יותר שה' יגלה ליצחק מי הוא הבן הצדיק ומי הוא הרשע?!

אלא שכאן אנו לומדים מסר חשוב:

עלינו להתרחק כל-כך מדיבורים שליליים על יהודי אחר. ה' לא גילה ליצחק על רשעותו של עשיו, למרות דרכו הרעה, ולכן יצחק אבינו היה עיוור במשך שנים רבות. מסתבר שזה היה עדיף מאשר לדבר לשון הרע על עשיו.

אם אנו מוצאים זהירות גדולה כל-כך מדיבור שלילי על עשיו, בטח שעלינו להיזהר אף יותר מכך ביחס לכל יהודי. מאז מתן תורה, כל יהודי הוא יהודי – ולא משנה באיזו צורה הוא מתנהג ומה מעשיו. כפי שהגמרא אומרת: "ישראל, אף-על-פי שחטא – ישראל הוא". ודאי שעלינו להיזהר ולהשתדל שלא לדבר שלילי על אף יהודי, בשום אופן.

וחשוב לדעת: דיבור לשון הרע הוא אסור, גם אם העובדות נכונות. לפעמים יוצא לשמוע אנשים שמצדיקים דיבור שלילי על הזולת בטענה שהם אומרים את האמת. מלמדת אותנו התורה, שאף שעשיו היה רשע באמת, עדיין הקפיד ה' שלא לדבר עליו דיבור שלילי.

שבת שלום

לזכות גנעשא בת חנה לאה לשנת הצלחה מתוך בריאות הנכונה