עבודת פרך על אמת
צעיר בשלהי שנות העשרים לחייו נכנס אל משרדו של המנהל, בשעה שיועדה לו לראיון עבודה.
"כמה שנות ניסיון יש לך בתחום"? שאל המנהל את הצעיר.
"עשרים שנה".
"עשרים שנה?! איך יכול להיות?"
"קח בחשבון את כל השעות הנוספות שעבדתי..."
*
בפרשת השבוע אנו מתחילים לקרוא על שנות הגלות והשעבוד הנוראיות שעברו על בני ישראל בהיותם במצרים. העיון בפסוקים מעלה תמונה עגומה מאוד של עבודת פרך לא-אנושית בעליל. הביטוי הנפוץ במקורות לתיאור השעבוד הקשה הוא: עבודת פרך.
מה זה עבודת פרך? מה ההגדרה של עבודה שהיא לא סתם עבודה, אלא עבודת פרך? אז בהלכה יש הגדרה די ברורה לכך. ההלכה דנה ביחסי עובד-מעביד, וקובעת כי קיים איסור על המעביד להעביד את העבד בעבודת פרך, לפי ההגדרות הבאות:
ראשית, עבודה ללא הקצבת זמן נחשבת עבודת פרך והיא אסורה בהחלט. האדון אינו יכול לומר לעבדו: 'עדור לי תחת הגפנים עד שאבוא' כיון שבעצם אין כאן הקצבת זמן מסוימת אלא זמן בלתי ידוע.
שנית, עבודה שאין בה תכלית, דהיינו אין בה צורך אמיתי, והאדון מצוה אותו לעשות זאת רק בכדי שלא ישב בטל, גם עבודה זו נחשבת לעבודת פרך.
אני קורא את ההגדרות הללו, ואני שואל את עצמי: רגע, יכול להיות שגם אנחנו כאלה? גם אנחנו עבדי עבודת פרך?!
הרי רבים מאיתנו עובדים קשה בכדי להביא פרנסה הביתה, ומה לעשות, רוצים להצליח אז צריך להשקיע. אז אנשים נכנסים לעסקים עד מעל לראש, עד ששוכחים את הראש... העבודה תופסת את כל החיים, ובאה על חשבון דברים שאולי אם נחשוב מעט, לא נרצה להקריב אותם, לעולם.
כתוב בתורה: "ברכת ה' היא תעשיר", "וברכך ה' אלוקיך בכל אשר תעשה": התורה מצוה עלינו לעבוד, למצוא דרך כשרה וישרה לפרנס את משפחתנו ולתת צדקה. אך אנו מוכרחים לזכור תמיד: ברכת ה' היא תעשיר. מה שמביא את הפרנסה זה לא הבוס מהעבודה ולא העבודה עצמה. אפילו לא התחכומים והקומבינות בעסקים. ה' הוא הנותן פרנסה לכל חי, הוא ורק הוא. אלא שהוא דורש שנייצר לברכתו 'כלי גשמי' דרכו תעבור הברכה, וה'כלי' הזה הוא העסק והעבודה שלנו.
בהסתכלות הזו מובן, שהעסקים לעולם אינם יכולים לבוא על חשבון תפילה, שיעורי תורה קבועים או חינוך הילדים. כי בסופו של דבר, הברכה היא מה'.
מי שנותן לעבודה שלו להשתלט על כל חייו, הוא למעשה עובד עבודת פרך: זוהי עבודה שאין לה קצבה – כי הרי הוא נותן לעסק את כל היום שלו, 'מצאת החמה עד צאת הנשמה', את הילדים הוא לא רואה וגם כשהוא מגיע הביתה הוא כבר 'סחוט' מהעבודה. זו עבודה ללא קצבה. אין הגבלות לעבודה, והיא באה על חשבון כל היקר לנו.
והאמת היא, זו גם עבודה שאין בה תכלית, כי הרי הברכה היא מה', והוא הרי לא צריך את הקומבינות שלנו בכדי להצליח להביא לנו פרנסה... אז כל השעות שהשקעתי מזמני הפנוי וכל המרץ, וכוחות הנפש, והלב שהיה טרוד ועסוק רק בעסק, כל אלה היו ללא תכלית, כי הרי בכל מקרה הפרנסה לא תלויה בהם...
אנחנו צריכים להפסיק להיות עבדי פרך. להתחיל להיות חופשיים ולתת לנפש שלנו את המזון שלה. זמן איכות עם הילדים – חובה. תפילות – חובה. שיעור תורה – חובה. הם מקור הברכה באמת.
הגיע הזמן לצאת מהגלות והשעבוד, להיגאל ולהיות בני חורין אמיתיים.
שבת שלום
לזכות מיכאל בן חנה, להצלחה רבה בכל, מתוך מנוחת הנפש והגוף
