אל תירא ישראל
כיהודים אנו יודעים שהתורה נותנת לנו דרך כיצד לנהוג בכל סיטואציה, וגם את היחס הנכון לכל סיטואציה. ברור לכולם שצריכים להישמע להנחיות של אנשי הרפואה. התורה אומרת "ורפא ירפא" ולמדו חכמינו "מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות", אז צריך להישמע להוראות הרופאים.
אבל שימו לב, יש במילים הללו גם הסתייגות כלשהיא. לרופא ניתנה רשות לרפאות, ורק לרפאות. לא לייאש, ולא לגרום למצב רוח מדוכא. הסיבה פשוטה: יש מנהיג לעולם. הרי ה' מהוה, מחיה ומקיים את העולם בכל רגע ממש, וכל מה שקורה הרי זה ממנו, ואם כן – הכל טוב.
זכרו: התקשורת ממלאת אותנו במידע, הרבה מהמידע אינו מדויק, חלק נוסף וגדול מאוד אינו נחוץ לנו. ביחד, כל המידע המיותר הזה מעלה לנו את רמת הלחץ והמחשבות השליליות לרמת שיא.
וב-2020 זה עוד הרבה יותר, כי כולנו מתוקשרים יותר מאי-פעם, זמינים ללא הרף לעדכונים וחדשות. כל עשר דקות: לכמה עלה מספר החולים במדינה זו או אחרת, והאם יוטל סגר במדינה זו או אחרת. כמה מחשבות שליליות אנחנו חושבים ביום כזה? אז איזה מצב רוח אנחנו מצפים שיהיה לנו?
יש אלטרנטיבה. יש דרך אחרת לחיות את החיים. איך השיר אומר? "מי שמאמין – לא מפחד". זה לא אומר שמי שמאמין עושה מה שרוצה, ומסתובב חופשי ומצפצף על הוראות הרפואה. לא! ממש לא. הוא מציית לגמרי להוראות הרופאים, כי ה' נתן להם את התפקיד לרפא ולהורות את הדרך כיצד לשמור על עצמנו.
מי שמאמין – לא מפחד. הוא לא חי בפחד, הוא רגוע ושמח. כי הראש שלו מלא במחשבות חיוביות. הוא חי מתוך תחושה שיש מי שמנהל את הכל, והוא בוטח בו שהוא ייטיב אתו. ואגב, זה עוזר גם לרפואה עצמה: גם הרפואה מודה שמבט חיובי וגישה חיובית, מחשבה טובה, נותנים כוח לחולים להירפא ממצבים אפילו קשים מאוד.
השבת אנו קוראים (ככל הנראה בבית...) שתי פרשיות: ויקהל ופקודי. בתחילת פרשת ויקהל משה מוסר לבני ישראל את הציווי על השבת: "ששת ימים תיעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש שבת שבתון לה'". אם נשים לב לניסוח בתחילת הפסוק: ששת ימים תיעשה מלאכה, לא כתוב "תעשה" אלא "תיעשה", לשון נפעל, המלאכה כאילו נעשית מאליה.
המסר בזה הוא: כן, התורה מצוה אותנו לעסוק במלאכה לפרנסתנו. אבל העשייה לפרנסתנו היא רק כלי לברכה, הברכה עצמה היא מאת ה'! כפי שהפסוק אומר "ברכת ה' היא תעשיר". אדם שמבין את זה, הוא פשוט חי נכון וטוב. כי למלאכה הוא ייתן לא יותר מאשר את הכוחות הדרושים, "תיעשה" לשון נפעל, הלב שלו לא שם. בטח שלא ייתן לה לבוא על חשבון הדברים האמיתיים והמהותיים שבחיים, כמו חיי המשפחה וחיי הנשמה שלו, להם הוא נותן את הראש והלב.
לעומת זאת יש אדם שחושב שהמלאכה היא זו שמפרנסת אותו, שהעשייה שלו היא זו שמביאה לו את הכסף. ולכן הוא עושה, לשון פועל, מתעסק בכל נפשו בעשייה ובמלאכה. אדם כזה מאבד איזון, כפי שאנחנו רואים איך שבני האדם מאבדים את חיי המשפחה ואת חיי הנשמה בגלל המונחות הטוטאלית שלהם בעסק. והסיבה פשוטה: אדם כזה חי מתוך מחשבה שהעסק הוא זה שייתן לו את הפרנסה.
עכשיו קחו את כל הרעיון הזה אל היחס שלנו לנושא הקורונה. נכון, נציית באופן מלא להוראות הרפואה- כי כך הוא רצון ה׳. אבל לא נשכח את רוח האמונה והביטחון בה' שצריכה למלא אותנו דווקא בימים אלה.
אז יש מי שממלא את ההוראות מתוך פחד שיקרה לו משהו, ולכן הוא לוקח את הכל בצורה לא נעימה, זה כמובן משפיע על מצב הרוח שלו ושל הסובבים, ואם יש ילדים בבית הוא גם יתקשה לתת להם אוירה טובה ונעימה בחופש הכפוי הזה.
אבל יש מי שחי נכון: הוא ממלא את ההוראות בדייקנות כי כך ה' רוצה, אבל הרוח? הרוח שמחה, רוח של אמונה וביטחון. יש יד שמכוונת הכל מלמעלה, לטובה ורק לטובה.
ולסיום, כשרואים כאלה שינויים אדירים בעולם, ברמה גלובאלית, מבינים שקורה כאן משהו חדש, שמוביל חידוש בהבנה של כולם מי בעל הבית על העולם.
בהשגחה פרטית, השבת נקרא גם את פרשת "החודש", חודש מלשון חידוש. החידוש האמיתי שהעולם כולו הולך לקראתו, הוא הגאולה האמיתית והשלימה. אז נראה בגלוי איך שה' הנהיג את הכל גם בימים שנראו לנו כקשים מנשוא. אז נבין ונראה בעיניים את מה שהיום אנחנו מאמינים, שהכל מגיע מה' ולכן הכל לטובה.
בברכה לבשורות טובות לכולם, ולרפואה שלימה לכל הנזקקים. והעיקר שנחדש את האמונה והביטחון בה', ונזכה תיכף ומיד ממש לראות את החידוש בעולם כולו, את הגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש.
שבת שלום,
הרב שלום שפירא
מוקדש לעילוי נשמת דבורה דאבא בת יהושע ז"ל ליום השנה לפטירתה, והקיצו ורננו שוכני עפר
Rabbi Sholom Schapiro
KOLLEL TORAH CENTER
393 Fifth Avenue, Ground Floor
New York, NY 10016
212-532-7618
www.thetorahcenter.com
------
"Let's welcome Moshiach with acts of goodness and kindness" - The Rebbe
